חפש  
משאבי למידה
חברי החדר
Prof. Shlomo Maitalאייל אוריאליRicardo Gilead BaibichIdo Lapidot
Lior DoronYacov MalinovichDr. Iris Arbel -KCI Executive Director Prof. Miriam Erez - KCI Chair
Ronit Aviv- KCI Digital Media ManagerDr. Amit GoferYonatan PantenovitchYariv Bash
Yehoyada Mandeel - Global Innovation ManagerDani Harari SVP Global Strategyפרופ' שיזף רפאליד"ר שלמה מרקל
nir lampertדניאל ברנבאוםyanivco
Nachum ItzkovtchRevital HendlerEli Itinאבי חסון המדען הראשי במשרד הכלכלה
 
>
סיכומי הרצאות מהמפגשים
   
 
אהרון שיטה: מניצוצות ללהבות - מהפך החדשנות בלהבות
06/09/2010KCI team0

"בין השנים 2006 ל-2007 הגדיל מפעל 'להבות ייצור ומיגון בע"מ' של קיבוץ להבות הבשן את מכירותיו פי ארבעה, מ-20 מיליון שקל ל-85 מיליון שקל, כך עולה מסיכומי השנה. המפעל מתרכז בעיקר בייצוא לגורמים צבאיים, אך מוכר גם לשוק האזרחי והמקומי." (מתוך הכתבה "מפעל להבות מיגון מציג זינוק עצום במכירות", מאת יובל אופק, "הדף הירוק" 01.05.08).

עליה של פי ארבעה במכירות היא נתון מרשים לגבי כל חברה, אך לגבי "להבות" נדמה היה כי מדובר בנס של ממש. בשלהי 2005 עוד התקשה המפעל לשלם משכורות לעובדיו, וספק אם היה מי שחזה, או אף העז לייחל, לתוצאות עסקיות שכאלו בתוך שנתיים בלבד. "המזל מאיר פנים למי שעובד קשה" אומר אהרון שיטה, מי שהתמנה למנכ"ל החברה ב-2005 והוביל את השינוי הדרמטי שהתחולל בה.

מיגון (מאש) כמוצר, ומיגון כתפיסה ארגונית

מפעל "להבות" הוקם בשנות ה-50' בקיבוץ להבות הבשן אשר באצבע הגליל, והתמקד ביצור מטפים ומערכות כיבוי אש פשוטות, וכן בשיפוץ ובתחזוקה של המערכות בשוק הישראלי. תחום המיגון בכלל, וכיבוי האש בפרט, לא היה זר לחברי הקיבוץ, שעמדו בהתקפות ובהפגזות קשות מצד הסורים עד למלחמת ששת הימים, וספגו מטחי קטיושות רבים מלבנון בשנים שלאחר מכן.

עד שנות ה-80' לא היה יבוא מתחרה בתחום המטפים, ומצב המפעל היה טוב. טוב עד כדי כך, שלא נעשו צעדי הכנה לקראת ימי סגריר שעלולים לבוא: לא נבנו תשתיות פיתוח ושיווק מספקות, לא נוצל מומנטום ההצלחה בתחום המטפים לכניסה לתחומים משיקים, ונדחו הזדמנויות להתפתחויות טכנולוגיות בכיוון של מוצרים מתוחכמים יותר, כמו גילוי עשן. אולם במהלך שנות ה-80' קמו מתחרים בשוק הישראלי וגדלה החשיפה ליבוא מתחרה. ימי הסגריר הגיעו, והמפעל נקלע לקשיים. מספר טעויות אסטרטגיות כמו הקמת חברת שירות העמיקו את המשבר, וגם העדר עתודות מקצועיות בקיבוץ תרמו את חלקן. למרות המשבר ועל אף השינויים בשוק, במהלך שנות ה-80' וה-90' המשיכה ההנהלה הבכירה את הקו העסקי המסורתי של החברה, התמקדה בציוד קונבנציונאלי לכיבוי אש בו מתח הרווחים נמוך יחסית, ונמנעה מכניסה לתחומים מתקדמים טכנולוגית ועתירי ידע בהם הסיכון שבהשקעה גדול יותר– אך גם מתח הרווחים והסיכוי להצלחה.

זיק של שינוי ניצת בסוף שנות ה-90', אז פותחו ב"להבות" מערכות כיבוי אש אקטיביות למטבחים ולמוסדות אחרים. אולם קו זה נותר על "אש קטנה" מכיוון שהתקינה בתחום לא הייתה ברורה,  ולא הייתה דרישה למערכות מתוחכמות כאלו בארץ. השריפה הגדולה שפרצה ב"דיזנגוף סנטר" בשנת 2001 שינתה את התמונה, ולאחריה גובשו תקנים שחייבו את כלל המסעדות להתקין מערכות כיבוי אקטיביות. "להבות" ניצלה את הידע והניסיון ותפסה פלח גדול מהשוק- אך השוק הישראלי כולו הוא קטן ולא מייצר מחזור מכירות מספיק כדי להחזיק מפעל קיבוצי. המצב הוסיף להתדרדר.

תחום נוסף שהבזיק באותה תקופה היה מערכות מיגון אש לצבא. כבר בימי האינתיפאדה הראשונה התברר כי אמצעי מיגון מתוחכמים לא תמיד יעילים בלוחמה בשטח בנוי, בתוך סביבה מאוכלסת, ובהתמודדות עם נשק פשוט כמו בקבוקי תבערה. אילן אלחלל, מנהל האינטגרציה ב"להבות", מספר על מקרה בו ילד קטן שזרק בקבוק תבערה על טנק מרכבה, פגע במנוע והצליח לעצור את הטנק ולגרום נזק כבד - מכיוון שלא הייתה מערכת כיבוי יעילה.  מקרה זה הצית אצל אילן את ההבנה כי יש צורך לפתח מערכות מיגון אש כוללות, ולא להסתפק במיגון תא הלוחמים כפי שהיה עד אז. מערכות כאלו אכן פותחו ב"להבות", ואף נוצר קשר ראשוני עם הצבא, אך מיקוד המפעל נותר במטפים ובמערכות פשוטות, וללא חמצן מספיק הפרויקטים לא התלקחו ולא הביאו לתוצאות.

 

בשנת 2005 דעכה "להבות" לנקודת שפל מהחמורות בתולדותיה. ניסיונות התייעלות והפחתת עלויות הביאו לגלי פיטורים חוזרים ונשנים, בסופם כמעט ולא נותרו אנשים בתפקידים המיועדים להצמיח את החברה הלאה, כמו פיתוח ושיווק. מעבר לזה, המשבר הכספי החמור לא אפשר הקצאת משאבים להתחדשות – אפילו לא לדברים בסיסיים כמו רכש חלקים לפיתוח מערכות חדשות. 

בנקודה זו התמנה אהרון שיטה למנכ"ל החברה. אהרון, מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו ובעל ניסיון ניהולי בהי-טק, מתאר את המצב העגום שמצא: " הגעתי למפעל שחור, פשוטו כמשמעו: רצפה אפורה חשופה, קירות שחורים, ואנשים עם הראש באדמה. המפעל עסק בייצור מערכות כיבוי פשוטות, בשיפוץ ותחזוקה ובמתן שירותים- תחומים שלא הוכיחו את עצמם מבחינה כלכלית. אך הבעיות במפעל היו הרבה מעבר לכלכליות: לא היה חזון ברור על פיו פועלים, התרבות הארגונית התבססה על רכילות, והעובדים התהלכו כפופי ראש בתחושה שאיבדו את הדרך. חזותו  העגומה של המפעל שיקפה היטב את מצבו הקשה". אך גם בתוך המשבר, הוא מזהה ניצוץ מבטיח: "במהלך התקופות הקשות העובדים רכשו יכולת הישרדות, ונותרו ניצוצות של חשיבה חדשנית שמתגלמים ברעיונות טובים שנזנחו בעבר. היה בסיס טכנולוגי טוב, של בני קיבוץ שגדלו לתוך המפעל והכירו את הנושא לעומק, אך הניהול הקיבוצי שבא מתפיסת דוחק וקושי לא אפשר ליוזמות וליצירתיות להתפתח".  

....

זוהי ההקדמה ל-case Study שנכתב במרכז הידע לחדשנות, המתעד את מהפך החדשנות שעברה "להבות יצור ומיגון" בחמש השנים האחרונות, מאז התמנה אהרון שיטה למנכ"ל החברה.

במפגש השישי הוצגו חלקים מסיפור בראיון שערך הפרופ' שלמה מי-טל ממוסד נאמן בטכניון עם מר אהרון שיטה.

לפרטים נוספים אודות ה-Case Study המלא אנא פנו למרכז החדשנות, innovation@technion.ac.il או בטלפון 04-8293397


 
 
 
מרכז הידע לחדשנות 
בניין קופר 122 | הפקולטה להנדסת תעשיה וניהול | הטכניון, חיפה
© 2014, כל הזכויות שמורות למרכז הידע לחדשנות.  תנאי שימוש